תרומת ציוד מחשוב לעמותה, למוסד חינוכי או לקהילה היא הדרך הסביבתית הטובה ביותר לסיים את חייו של ציוד תקין — היא מאריכה את חייו ולכן חוסכת יותר מכל מיחזור. אבל ברגע שהציוד יוצא מהארגון, האחריות על המידע שעליו לא נגמרת.
לכן הסדר הוא תמיד זהה: רישום ← מחיקה מאומתת ← תעודה ← תרומה. מחשב שנתרם בלי שהמידע הושבת ותועד הוא בדיוק אותה חשיפה כמו מחשב שנמכר או נזרק — רק שהפעם יש עליה גם קבלה עם השם שלכם.
מה חייב לקרות לפני התרומה
- רישום ברמת מספר סידורי של כל יחידה שנתרמת
- מחיקה מאומתת בתוכנה מוסמכת — לא פירמוט ולא „מחקנו הכול”
- תעודת מחיקה לכל נכס, שנשמרת אצל הארגון התורם
- הסרת מדבקות נכס, מזהים פנימיים ותוויות ארגוניות
- בדיקת תקינות — תרומה של ציוד תקול היא העברת בעיה, לא תרומה
- התקנת מערכת הפעלה נקייה ומורשית
מה נשאר על מחשב שלא נמחק כראוי
מחיקת קבצים מוחקת את המצביע אליהם, לא את הנתונים. פירמוט מהיר עושה בערך אותו דבר. בפועל, על מחשב ארגוני „מנוקה” אפשר למצוא מסמכים, דוא״ל, סיסמאות שמורות, אישורי גישה וקבצים זמניים. במדיה מבוססת פלאש המצב מסובך אף יותר, כי חלק מהבלוקים אינם נגישים למערכת ההפעלה בכלל.
מי אחראי אחרי שהציוד נתרם
מבחינת חוק הגנת הפרטיות, האחריות על מידע אישי נשארת אצל בעל המאגר. תיקון 13, בתוקף מ‑14 באוגוסט 2025, מדגיש חובת אבטחה מתמשכת ומתועדת. אם מידע ידלוף ממחשב שנתרם, השאלה שתישאל היא מה נעשה כדי למנוע את זה — והתשובה חייבת להיות מסמך.
אפשר גם לשלב
מודל שעובד טוב: הציוד התקין והחדש יחסית נמכר ומחזיר ערך לארגון, וחלק מהתמורה או מהיחידות מופנה לתרומה. כך הארגון גם מממן את הפרויקט וגם תורם — ובשני המסלולים המידע מושבת ומתועד באותה צורה.
מה אנחנו עושים
אנחנו מבצעים את כל השלב שלפני התרומה — רישום, מחיקה מאומתת בתוכנת Blancco, תעודה לכל נכס, בדיקת תקינות והכנה — ומוסרים לכם ציוד שאפשר לתרום בראש שקט, יחד עם תיק התיעוד שנשאר אצלכם.